ספר אורחים

65 תגובות

  1. אורי פינלי

    משפחת גפן היקרה
    שמי אורי פינלי צנחן מחזור מרץ 98 ועברתי עם ידידיה את קורס החובשים מיטה ליד מיטה
    אני שבאתי מקיבוץ של השומר הצעיר ושלא הכרתי אף פעם אנשים דתיים פגשתי באדם כל כך מיוחד ומהר מאוד הפכנו לחברים טובים
    כאשר הסתיים הקורס כל אחד המשיך במסלול ולא היה זמן לקשרים חברתיים
    אבל לא אשכח את היום שבאו להודיע לי שידידיה נהרג
    הייתי באמצע תרגיל בדרום והחלטתי להמשיך ולא להגיע ללוויה
    ההחלטה הזאת לא עוזבת אותי כל שנה מאז ועד היום ואני מתחרט שלא הגעתי לסגור מעגל ולהיפרד
    כל יום זיכרון אני נזכר בידידיה ופשוט לא מפסיק להיזכר בשיחות הנפש שלנו
    בצחוק המתגלגל שלך והחיוך הענק שאי אפשר לשכוח
    פשוט נכנסת לי ללב וכל יום זיכרון יותר קשה לי עם הזיכרון הזה
    תמיד פחדתי להיפגש עם המשפחה כדי לא להוסיף להם עוד צער
    מקווה שיום אחד ניפגש
    משפחה יקרה
    ידידיה ישאר בליבי לעד

  2. משה

    בס"ד לא הכרתי את ידידיה אבל הסיפור שלו ממש נוגע ללב, אשריכם שזכיתם לנשמה כזו במשפחה שלכם. ממש גיבור, צנוע וצדיק. בחור שזכה להגיע למקומות של קדושי עליון בעולם הנשמות, שאומרים שזה המקום הכי גבוה וגם קשור להצלת כלל האומה.
    יהי רצון שלא תדעו עוד צער ושירבו שמחות אצלכם ובקרוב נזכה לתחיית המתים ולגאולה השלימה בחסד וברחמים.

  3. עמי

    שרתתי בגדוד רתם עם ידידיה. גם אני חובש, מחזור מרץ 98. ביום חמישי 3ימים לפני האירוע אני עזבתי את כרכום וחזרתי לארץ לצאת הביתה לסופש. ידידיה החליף אותי כחובש במוצב. הכרנו,צחקנו. אהבתי את הביישנות שלו, מיעט בדיבור, צנוע. פרח שונה בנוף. כשחזרתי ביום א׳ הייתי בצוות הרפואי שטיפל בפצועים,לצערי בך לא יכולנו לטפל. לא אשכח את אותו היום ולא את דמותך הענווה.

  4. שמואל

    למשפחת גפן היקרה
    שרתתי עם ידידיה במהלך המסלול בפלוגה של אוג' 98. מאז שידידיה נהרג כל יום הזכרון עולה לי השם שלו בזמן הצפירה. הוא זכור לי במיוחד כאדם שפניו האירו, חיוך נסוך על שפתיו. יושב בצד וקורא ספר.
    קשה להאמין שעברו מעל 17 שנה מאז שהוא נהרג.
    שנזכה לחיות חיים של משמעות ובניין, לזכור את אלו שאינם, ולחנך את עצמינו וילדינו לאורם.
    שמואל

  5. עפר קאליפון (ארה"ב)

    מצאתי את האתר בחפשי אחר שמות הנופלים מבית ספרנו אולם את שמו ידידיה אני זוכר היטב. היינו באותה שכבה בכיתות שונות אבל זוכר בחור שמשום מה פניו תמיד לבשו חיוך או צחוק. לא הכרתי אותו היטב אולם הוא היה הראשון בשכבה שלנו שנפל ומותו הותיר בי סימן.

    מוסר אני את תנחומיי למשפחתו ביום זיכרון זה, תשע"ז ושלא תדעו עוד צער.

    תנצב"ה

  6. אריק פרידמן (תל אביב)

    לפני 15 שנים הייתי חייל בגדוד 50 של הנח"ל שבא להחליף את גדוד גבעתי בו שירת ידידיה ובזמן החפיפה צפיתי בתחקיר האירוע ובסרט שצולם בזמן הפינוי. אירוע זה נחקק בזכרוני ומשום מה נזכרתי בו היום והחלטתי לחפש מידע עליו באינטרנט. כנראה שלנצח יזכר האירוע הזה אצלי, יהי זכרו של ידידיה ברוך.

  7. אלי אזולאי (אשדוד)

    שנים שרציתי לכתוב פה הודעה לא העזתי כי הרגשתי שהאבדן של הקרובים אליך בגדוד ודאי היה גדול משלי. אבל עבורי היית החבר הראשון שנהרג בקרב. נשאתי איתי את התחושה הכואבת שאתה הלכת…פשוט ככה הלכת….ונותרתי עם הרבה שאלות.
    אני זוכר משום מה ממך תמיד את אותה התמונה. אני ואתה ועוד חבר יושבים על תיקים ומחכים להסעה ליד מוצב זרעית. אתה מחייך. סיפרת לי משהו על מוסיקה והיה שקט פסטוראלי מסביב. אני זוכר את השמש הנעימה, אוויר בוקר קריר ושאריות שלג מסביב.
    איזה זיכרון….איזה ידיד.
    יהיה זכרך ברוך.

  8. ליני (אריאל )

    אורית , חגי , נעמה ואבא ואמא .
    זוכרת את ידידיה כל הזמן, שמחה שזכיתי להכיר אותו אפילו מעט.
    היום אשב עם הילדים שלי ואספר להם עליו. שידעו גם.

    שולחת חיבוק (אוריתי תהיי בקשר, מתגעגעת)
    ליני

  9. שלומית

    משפחת גפן היקרה
    לא זכיתי להכיר את ידידיה
    אבל האתר מאפשר הצצה , מנקודת המבט הזו שבטח מאפשרת רק הצצה חלקית נראה שאפשר היה לקשור לידידיה אלף כתרים,
    האחד של ענווה
    השני של אהבה,
    השלישי של סבלנות והארת פנים. ועוד ועוד
    אבל אם אני מבינה נכון אף כתר לא היה יושב עליו ממש טוב.
    גם כי ידידיה פשוט לא היה מאפשר כתרים.
    וגם ואולי בעיקר כי כתר מגדיר נותן שם, ממסד כיוון אחד מוגדר,
    נדמה לי שהדבר האחרון שידידיה היה רוצה הוא שיתיחסו אליו כאל משהו אחד או 'גרוע' מכך כאל קדוש.
    אם אני מבינה נכון גדולתו הייתה באנושיתו הגדולה,
    בחיוך שכנראה היה מלווה לא פעם בקריצה. בשמחה,
    ובעיקר בפשטות או 'במובן מאליו' בהם התייחס לכל הדברים הגדולים (הקדושים) שאותם עשה.

    יהי רצון שבעל הרחמים יתן בכם כח לחיות בשמחה,
    לקרוץ לידידיה בחזרה ולשאת את זכרו הטוב בשמחה ובטוב לבב.

    ימים טובים – שלומית

  10. הגר (ירושלים)

    ידידיה יקר,
    לפני המון שנים למדתי איתך בבית ספר. תמיד היית מאוד קפדן על כיבוד מורים ועזרה לזולת. היינו קטנים רק בכיתה ג׳-ו׳ אבל אתה התנהגת כמו מבוגר. אף לא פגעת באף אחד ותמיד, תמיד חיפשת לעזור.
    בשיעור ספורט היית סביר אבל מאוד אהבת כדורסל וגם היית טוב בזה.
    אני זוכרת את השיער התלתלים הקטנים שלך, ובכלל היית ילד כזה מתוק.
    אומרים עליך שהיה לך לב זהב – לפי דעתי הלב הזה עדין קיים. בתקופת החיים הקצרים שלך בעולם הזה הפצת כל כך הרבה טוב, שבכל פינה יש זכר מהלב המקסים שלך.

    הזוכרת אותך תמיד הגר ישראלי

  11. ניר לנקר (חולון)

    לא הכרתי את ידידיה אישית,אבל הייתי מרחק כמה מאות מטרים מכל האירוע המצער שהביא למותו ,בתוך הטנק ממוצב ליבנה מאזין בקשר ומחכה לפקודה לצאת לשם לעזור בפינוי.

    מאחל למשפחה היקרה שתהיו חזקים ושלא תדעו עוד צער.

  12. קורס חובשות "גל"

    משפחת גפן היקרה,
    במהלך שירותנו בתור קורסיסטיות בבה"ד 10 נחשפנו לסיפורו של ידידיה והחלטנו להעביר את ערב המורק שלנו דרך סיפורו.
    רצינו להודות לכם עם שיתוף הפעולה, ועל כך שהסכמתם להגיע ולהעביר לקורסים השונים בבה"ד את מה שיש לכם לספר ולהוסיף על האירוע.
    תודה רבה ,
    קורס חובשות כלליות גל .

  13. רונן מזרחי (ירושלים)

    משפחת גפן היקרה.
    12 שנים חלפו מאותו ערב בו בהיותי בביתי שמעתי ברדיו את הידיעה הבלתי נתפסת "דובר צה"ל התיר לפרסום כי בהפגזה שהיתה הבוקר בדרום לבנון נהרג סמ"ר ידידיה גפן…".
    מאז אני נזכר בו פעמים רבות במיוחד סביב ר"ח אדר וימי הזיכרון.
    כמחנך בביה"ס דוגמא, העליתי את זכרו מדי שנה ואת אישיותו המיוחדת לתלמידי בכיתות ה-ו. מחר בנאומיי בטקסים בביה"ס, אציין ברטט את סיפורו ואת סיפורכם, כעולם ומלואו אחד מתוך 22,993 חללים.
    אהרון, סימון, אורית, חגי, רחל ונעמה- עם ישראל כולו מצדיע לכם ומחזק את ידכם – יהי זכרו ברוך.
    רונן מזרחי
    מנהל ביה"ס דוגמא עוזיאל
    ירושלים

  14. מרסל לב (קצרין)

    משפחת גפן היקרה!
    אני מחנכת כיתה ח'בבית ספר אביטל שברמת הגולן.
    סיפורו של ידידיה ז"ל נגע לליבנו באופן מיוחד.
    לקראת יום הזיכרון, החלטתנו לקיים את הטקס סביב דמותו של ידידיה , תלמידי כיתות ח' יצאו למשימה ברצון רב, החלו ללמוד ולחקור את חייו והתקרית שהביאה למותו .
    היום , יצאו 16 קבוצות מכתות ח' ללמד כ- 400 תלמידי ביה"ס על ידידיה מכיתה א'-ז'.
    ילדי ביה"ס הגדירו את ידידיה ז"ל כגיבור ואיש אשכולות.
    מחר , יום הזיכרון נתייחד כל בית הספר עם זכרו וזכרם של חללי צה"ל, כאשר דמותו של ידידיה תהיה הדמות המרכזית בטקס..
    ברגשי כבוד
    לב מרסל
    מחנכת

  15. דוד חיים (ירושלים)

    משפחת גפן היקרה!

    לא נפלה בחלקי הזכות להכיר את בנכם הי"ד אך כמי שחי במדינה בזכותו עלי להכיר לו תודה
    אין נחמה לאסונכם ואין לי אלא להציע לכם חיבוק וכתף חמים, זכרו יכון בלבי לעד

    ברגשי כבוד
    והשתתפות כנה בצערכם הכבד
    דוד חיים,ירושלים

  16. גלית הגיאן (רמת הגולן)

    משפחה יקרה
    אני מחנכת בכיתה ג' בבית ספר אביטל שברמת הגולן,
    כיתות ח' שלנו הכינו שיעור על ידידיה ז"ל ולמדו את כל כיתות היסוד את סיפורו.
    בעקבות השיעור כתבו תלמידי כיתתי ג'2 מכתבים אליכם אני אשמח אם תצרי איתי קשר כדי לקבל את כתובתכם המלאה על מנת שהמכתבים יגיעו אליכם.
    תודה מראש
    גלית הגיאן קיבוץ מרום גולן
    052-8514233

  17. רב סרן במיל' רואי ליברמן (מודיעין)

    יצאתי עם משלחת ע"ז למחנות ההשמדה בפולין. למשלחת זו יצא גם אביו של ידידיה ז"ל.
    אימו של ידידיה ז"ל שלחה עם אביו מכתב לדוד יעקב ז"ל אשר נרצח במחנה ההשמדה "אושוויץ". המכתב הוקרא לפני כל חברי המשלחת והיווה בעיני ובעיני רבים נקודת שיא במובנים רבים. יכולנו להרגיש את כאבה של המשפחה ואת כאבנו הפרטי בעוצמה שאין דרך לתאר.בנקודה זו יכולנו לראות בבהירות מול עיננו את החוט המקשר בין ההיסטוריה של עמנו (ובדגש על נוראות השואה) לקרבנות אשר אנו מקריבים עד היום לצורך ההגנה על מדינתנו.
    אישיותו והקרבתו של ידידיה ז"ל, כפי שעלתה מסיפוריו ודמותו של אביו, חדרה אל פנים ליבנו ותודעתנו.
    יהי זכרו ברוך.

  18. יוני (מגדל)

    למשפחת גפן היקרה,
    זכיתי להכיר מעט את ידידיה. והנה, אני כותב את הדברים כ-9 שנים אחרי.. קשה לשכוח בחור כזה.
    הייתי חייל במוצב כרכום באותה תקופה שהפלוגה של ידידה הייתה. לא היינו הרבה "דוסים" במוצב לכן אף אחד לא יכל להתחמק…
    האירוע קרה ביום ראשון בבוקר. בשבת שלפני כן התפללנו שחרית של שבת במוצב ו'בנוהל'- הערנו אחד את השני כדי שיהיה מניין. כל אחד מגיע עם ממתקים לקידוש שאח"כ. תענוג.
    ידידיה, הגיע לתפילה ואני זוכר שהוא היה הגבאי והעלה את כולם לתורה. אחד אחד, לכל אחד ברכה, כינוי, טפיחה על השכם וחיוך ענק.
    נעים, מצחיק, מקצועי, חי, טבעי, מעלה אנשים לתורה ומחייה אותם. כך אני זוכר אותו כבר 9 שנים.
    תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

  19. חנה עידו (אפרת)

    תנחומינו לכל המשפחה ביום הקשה הזה, יום האזכרה לידידיה היקר. עברתי על כל התמונות ועל פרטי האירוע,והבנתי שאבדתם דבר יקר מכל: הבן שלכם היה גיבור!
    משמים תנוחמו,
    חנה עידו (אמא של רחל)

  20. עודד אוזרנסקי (ירושלים)

    ידידיה-כשמו כן הוא-ידיד ה'
    אדם מיוחד אשר עליו כותבים "בצלם אלוקים ברא אותו"
    אין אפשר בכמה מילים לתאר את פועלו ויחודו.
    הי"ד

  21. אביטל (דולב)

    כל שנה ביום הזיכרון (ולא רק ביום זה…) אני נזכרת בו. אומרים שהזמן משכיח אך אני חשה שכל שנה הזכרון רק יותר צורב ואיתו הגעגוע…
    אני מודה לאלוקים שזיכה אותי להכיר (ולו במעט) אדם יקר כל כך אשר הספקתי ללמוד ממנו הרבה.
    ידידיה – כשמו, היה ידיד טוב, וזכרו תמיד ילווה אותי.
    ולאורית (ולכל המשפחה)- היו חזקים ושלא תדעו עוד צער
    אביטל, (מדריכה לשעבר)

  22. לילך לוי (ירושלים)

    ניכנסתי לאתר בפעם הראשונה וקראתי את הכל בפעם אחת מרוב סקרנות והתרגשתי כ"כ, היו לי דמעות בעניים… זה גרם לי להיזכר בכל מה שזכור לי מידידיה.
    דרך אגב רציתי מאוד לראות את הסירטון על ידידיה בכבלים לפי השעות שצויינו אך לא שודר הסרט.
    לאורית- פגשתי אותך לפני לא מעט זמן ואיבדתי את הטלפון שלך – אשמח אם תוכלי לשלוח לי את הטלפון שלך במייל שלי ואשמח עוד יותר אם תוכלי להעביר לי את הסרט על ידידיה, תודה.

  23. יוסי פרקש (ירושלים)

    בתקופת לימודיו של ידידיה הי"ד בביה"ס "מימון" לימדתי בביה"ס והייתי גם סגן מנהל.
    ידידיה זכור לי היטב כעלם חמודות, בחור רציני, מנומס, חכם,מטובי הבחורים .
    צער גדול התמלאתי עם הישמע הבשורה הקשה ואני מתפלל ומקווה שהמשפחה היקרה לא תדע עוד צער.

  24. ציפי

    משפחת גפן
    ראיתי היום את הסרט שחזר והעלה, תמונות וזכרונות מתקופה רחוקה, והעלה זכרונות מחיכים ועצובים על ידידיה. הרגשות מעורבבים, שמחה על שהכרתי את ידידיה תקופה מסוימת בחיי, וובוכה שתקופה זו נקתעה בפתאומיות. אין לי ספק שמותו היווה נקודה משמעותית בחיי.
    היו חזקים, שלא תדעו ושלא נדע עוד צער. רק שמחות.
    ציפי חברה לשבט

  25. מיכל (מעלה אדומים)

    ראיתי את התכנית היום בערוץ 3, מלאת דמעות
    ישר נכנסתי לאתר האינטרנט…
    בוכה ועצובה, לא הכרתי אותו אך לא יכלתי להאמין איך נקטף פרח שכזה, לפי הסיפורים עליו הוא היה מלאך של ממש.
    יהי זכרו ברוך, עדיין לא מאמינה.
    מיכל

  26. גאיה (ת"א)

    ראיתי את התכנית על ידידיה היום. הוא נגע לליבי…
    הבדיחות שלו מצחיקות כל כך, הרשימות שלו חכמות כל כך.
    אניי כל כך רוצה שהוא יחזור לחיות ואפילו לא הכרתי אותו.
    אני משתתפת בצער כל המכרים.
    מקווה להכיר מישהו כמוהו פעם…

  27. שרה זמר (רחובות)

    אני חברה של זהבה דוד, דודה של ידידיה, ומשתתפת בצער המשפחה האין סופי על נפילת ידידיה. עצוב, עצוב, עצוב. בזבוז אמיתי.

  28. י.ד. (קריית מוצקין)

    ידידיה היינו באותו פלוגה ביחד במסלול זכור לי ממך הרבה דברים טובים שאשמור אותם קרוב לליבי מי ייתן ויהיו עוד הרבה אנשים כמוך שאהבו את הארץ כלכך

  29. רועי ברק (ת"א)

    שלומות
    שמי רועי ברק ואני בנם של נחמן ונורית ברק ונכד למרים(מלכה) וקלמן בלומנקל .
    כאמור, אנחנו משפחה.
    סבתי התקשרה אלי היום וסיפרה לי על הסרט שהופק לזכרו של ידידיה .
    נורא התרגשתי מהסרט.
    והצטערתי נורא על חוסר ההיכרות שלי עם ידידיה.
    אני משוכנע שעל אף ההבדלים המהותיים בינו ( תשאלו את סבתא…) היינו מוצאים שפה משותפת. אני וידידיה .
    כתיבתו נגעה לליבי ושיכלי.
    דבריו על השרשרת הדורות והקשר בינם הזכירו לי שלושה טקסטים ( בובר , גרשום שולם, וברל כצנלסון ).
    אנצור

  30. ofern (jerusalem)

    הייתי היום, כבכל שנה, באזכרה. אנחנו מתבגרים ואף לא נעשים צעירים, וידידיה יישאר בן 20 לנצח. היום גיליתי שידידיה נולד 4 ימים אחריי. גם התגייסנו באותו גיוס, והוא שובץ למחלקת חובשים ו"ירד מחזור" והצטרף לאוגוסט 98'. בל נשכח את השיחות וההיכרות המחודשת ב"רובאית", אליה הגענו באותו זמן, אני בסוף קורס מ"כים, וידידיה בסוף מסלול, שנינו "סרבני פיקוד" שרוצים להיות לוחמים מן השורה עד השחרור.
    חשוב שכל מי שנכנס, חיילים מהגדוד של היום, וכל מי שמבקר, יבין כמה ידידיה היה מיוחד, הוא היה מין ציניקן מצחיק לפעמים, ורציני לפעמים, אבל כחייל הוא היה מעולה וכאדם (מה שהכרתי) הוא היה משכמו ומעלה. אין יום שעובר בלי שאני חושב עליו. גיבור בלי מרכאות.

    אהרון, סימון, אורית, חגי, רחלי ונעמה וכל המשפחה והחברים, מי ייתן ולא יהיו עוד מלחמות ולא נדע עוד דאבה.

    עופר

  31. זהר

    איני מכיר את ידידיה ז"ל אבל חיפשתי למישהו שרצה לדעת מקור השם ידידיה ..
    הגורל הביא אותי להכנס לאתר ולקרא על ידידיה..
    ידיד הינו ידיד ה' וכמהו שכזה רצה הוא לראותו קרוב אליו..
    כשאני מתאר לעצמי מה קרה באותם רגעים שקדמו לנפילתו אני חושב לעצמי שיותר מאשר הטיפול בחברים שלו הוא מאוד דאג לעודד אותם ולהראות שיש מי שמטפל ודואג להם אחד אחד..
    וזה בדיוק מה שהיהדות מצפה מאיתנו לא רק לעזור במובן הפיסי אלא גם הרוחני..לעודד..להוות דוגמא..וכויי

    כעת הכל נדם
    המחשבות עליך
    כיצד הית
    אוהב חבריך
    ובמשפחה
    יש חור בלב
    ומיום ליום
    הכאב מתרחב
    אבל דיי להביט
    לראות את החיוך
    שיתן מזור למכאוב
    כי כעת אתה נמצא
    ומביט מלמעלה
    זוכרים אנו
    אותך בלבנו
    ואם אתה שומע
    עזור אתה לכולנו
    שלח חלום
    תן אות
    ובעיקר תן כח שלא ניפול
    פרח יקר
    הראה את אורך
    ובבקרים נראה דמותך
    ואם מתוך עננה
    תצא קרן של אור מתוכה
    נדע שהיא מאיתך
    ששלחת הכח מלמעלה
    עולמך כעת הוא בצל השכינה
    ואני ניתן את כולנו בנתינה
    ואם המעט יגרום לך את הנחת
    אזיי מלאת את ליבנו גם ממרחק
    שמור על עצמך שם
    חשוב עלינו
    אתה תשאר
    תמיד בתוכנו..

  32. אמא של חייל (י-ם)

    כאמא של חייל ששירת אם ידידיה אני יודעת שקודם כל הוא בן אדם.לא השכח את אותו יום שידידיה נפגע שבמקרה היה גם יום האם וביום זה דווקא אימו וכל המשפחה צריכה היתה צריכה לקבל את ההודעה המרה הזו. ידידיה לא נשכח אותך ולמשפחה תנחומי והחזיקו מעמד למען שאר ילדכים. אמא של חייל

  33. שמואל בורג (ירושלים)

    משפחת גפן היקרה,
    שירתתי עם ידידיה בצה"ל במשך כשלושה חודשים וחצי במסגרת קורס חובשים. הקורס היווה עבורי גם כן הזדמנות להעמיק את היכרותי עם ידידיה, שכן כתושבי קרית משה וכחניכים בבני עקיבא הכרנו האחד את השני בפנים ובאמירת שלום הדדית, אך לא מעבר לכך. זכיתי להכיר בחור מקסים, בעל חוש הומור, אדם אשר פיו וליבו שווים ותמיד נכון לעזור. לצערי הרב, ההכרות נקטעה בעודה באיבה.
    היו חזקים ושלא תדעו עוד צער.

  34. ארתור דנט

    ידידיה.
    היינו חברים (איך אפשר שלא להיות חבר שלך) ואולי עדיין. אני מוצא את עצמי מדבר אליך לפעמים. מספר לך על עצמי. איך אני מרגיש, איך זה ללמוד, איך זה לצאת עם בנות, להתחתן, לשמוח,לחיות, מנסה לחלוק איתך דברים שאני יודע שלא תחווה בעצמך לעולם. הרי חברים בצבא חולקים בכל דבר. מי אמר שדווקא לי מגיע להשתחרר מהצבא ולהמשיך בחיי ולך לא? תראה מה עשו נקיפות המצפון: בשלב מסוים הפסקתי להגיע לאזכרות "הרשמיות" שלך והתחלתי להגיע בזמנים משלי.
    אחרי הפסקה של שנים התחלתי לבכות, פעם בשנה, ביום הזיכרון. אתה לא היחיד שמת לי בצבא. אתה גם לא החבר היחיד שלי. אבל כולם כבים אל מול אורך המשגע.
    אחי, אין לך מה לדאוג, יש אורות ממך שממשיכים להאיר הלאה. כל האנשים שהכרת ממשיכים אותך בלב. רוצים שלא תיגמר לעולם. עוד יהיו רופאים על שמך ומעשים טובים על שמך ואמרות שנונות שלך שממשיכות הלאה. ותהיה אתה וזכרונך איתנו תמיד.
    אוהב לנצח.

  35. שמעון בטו (בן-אדם) (אריאל)

    שלום
    היום הטרגי בו קרה האירוע צרוב בזכרוני לעד.
    הייתי בתצפית בבסיס זרעית (עמדה שממנה נצפה מוצב כרכום) במהלך כל ההתרחשות והתנהלות של החברה אחר הפעלת המטען והפגזות פצ"מרים. את מקום האירוע דרך משקפת היה ניתן לראות כאילו זה מונח על כף ידי.
    ראיתי את ידידיה רץ בין חייל לחייל, פצצות נופלות, הרבה עשן, חברים לפלוגה שיצאו מכרכום כדי לחלץ את הפצועים מן השטח, שמעתי צעקות בקשר והרגשתי שנשמות נקרעות לחתיכות.
    אני לא יכול ולא רוצה לשכוח את הזעם, את השמים האפורים, את האווירה הכבדה ואת הכאב באותו היום.

    יהיה זכרו ברוך

    שמעון
    רובאית רותם

  36. עידו אייזיקוביץ

    ידידיה

    מה אפשר להגיד עלייך שלא נאמר כבר איזה אדם ההיתה אולי איזה חייל ההיתה או אולי איזה חבר ההיתה אבל הכי מדהים זה בכל אלה היתה לדוגמא ולמופת ומי כמוני יודע את זה הרי בערך מהיום השלישי שלנו בצבא ההינו ביחד תמיד ביחד.
    תמיד אזכור אותך כחברי הטוב ביותר אין יום שאני לא חושב עלייך ועל היום הנורא הזה כשההיתי בקורס הקצינים והתקשראלי להגיד לי שנפלתה ובדיוק כמה ימים לפניכן התקשרתה אלי לאחל לי יום הולדת שמח ובהצלחה בבחון כניסה.
    אז רק שתדע שאני לא ישכח אותך לעולם אחי!

  37. נגה (ירושלים)

    זה קצת ארוך, וזה לא קולע בול, אך זה מזכיר לי אותו נורא.

    הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
    מנגד הנהר וגומא מרשרש
    פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
    אני כבר בא- ענה לו החובש
    עלינו על מוקש! – צעק אז הפצוע,
    אני כאן, לצדך – ענה לו החובש

    ברד של אש נתך, ברד כבד קטוע,
    מעבר לנהר, לגומא הרוחש
    השאירו אותי כאן – בקש אז הפצוע
    עזב שטויות – ענה אז החובש
    הצל את עצמך- בקש אז הפצוע
    אני נשאר אתך – ענה לו החובש

    והם נותרו שניהם, והשדה פתוח
    והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש
    אנחנו אבודים – מלמל אז הפצוע
    אחוז בי טוב – ענה לו החובש
    נפצעת גם אתה – מלמל אז הפצוע
    עזוב זה לא נורא – ענה לו החובש

    האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע
    רק לא להתייאש, רק לא להתייאש
    אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע
    רק לא ליפול – מלמל אז החובש
    שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע
    היום הוא יום מותי – ענה לו החובש

    פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח
    וצל על הקרקע, והוא קרב , רועש
    נצלנו! הם באים! – יבב אז הפצוע,
    אך לא שמע מילה מן החובש
    אחי, אחי שלי! – יבב אז הפצוע
    מעבר לנהר הגומא מרשרש
    אחי, אחי שלי…

  38. עמיחי רחמים

    ביום הזכרון התשס"ה- ערב יום העצמאות ה -57 של מדינת ישראל,
    דעו לכם משפחת גפן שלבנו איתכם.
    חסרונו של ידידיה – חסרוננו.
    געגועיכם לידידיה – געגועינו.
    עמיחי .
    (משפחת הימלפרב)

  39. איתן אלירם (ירושלים)

    משפ' גפן יקרה.
    את יום נפילתו של ידידיה ז"ל לא אשכח לעולם.היתי בשליחות בבוסטון ובדיוק עמדתי להיכנס לשיעור תלמוד בבית הספר התיכון שבו לימדתי.ראיתי את הידיעה הראשית בynet ומיד ידעתי שאני מכיר אתכם מקרית משה ומשכנות להורי. הכנתי דף לימוד לזכרו שכלל משנה ותמונתו שפורסמה ואת שיעור התלמוד ולימוד המשנה הקדשנו לזכרו.התלמידים התחברו לעצב שלי והתפתחה שיחה קיומית ונוגעת ללב על מחויבות ואחריות של צעירים לעתיד העם היהודי ומדינת ישראל.זה היה אחד השיעורים הכי חזקים שהיו לי בכל שליחותי.
    חשתי שהקרבת חייו של ידידיה ז"ל העמידה מולם מודל מאתגר של עשיה עבור הכלל ומחויבות לערכים לא מאטריאליים .אני משוכנע שהדבר השפיע עליהם עמוקות.
    עברתי על כל פרט באתר הנפלא שהקמתם לזכרו והתוודעתי לדמות מופלאה שאותה הכרתי רק כילד החמוד והמתולתל של גפן עם הכיפה הצבעונית…מדהים לגלות איזו אישיות עמדה מאחרי גבורת המעשה האחרון של חייו הצעירים…
    יהי זכרו ברוך.

  40. עמית נוריאני (גן נר)

    אני , עמית נוריאני , אחיו של עודד נוריאני שהיה חברו של ידידיה ז"ל ליחידה מוקיר ומעריך את ידידיה ז"ל על אף שלא הכרתי אותו אישית מיום נפילתו הבנתי שידידיה הוא המודל שלי לחיקוי ולהערצה רבה .
    בימים אלה אני עומד לפני גיוס ובזכות ידידיה אני יודע את כיווני בצבא. להיות לוחם ופאראמדיק . לעשות את המירב כדי לשומר על חיי חבריי ועל בטחונם של האזרחים במדינה תוך כדי הקרבה עצמית וקור רוח למופת . ממש כמו ידידיה!
    למשפחת גפן , שאו ברכה ומי יתן שלא תדעו עוד צער
    שלכם , עמית נוריאני.

  41. ארז פרץ (פילפל) (ירושלים)

    ידידיה אני זוכר ששיחקנו שש-בש יום לפני שעלית למוצב וניצחת אותי זאת הפעם האחרונה שראיתי אותך ואז קרה הנורא מכל עזבת אותנו שלא באשמתך. אני וכל מחזור נובמבר 97 ניזכור אותך לעד כחייל תותח וכבנאדם שמוכן לתת הכל למען חבריו אוהב ואזכור אותך לנצח ארז פרץ.(פילפל)

  42. רפי (רעננה)

    למשפחה היקרה-
    כשבן מקיים את הרעיונות הנפלאים עליהם גדל וחונך, יש נחת רוח להוריו!
    לצערינו, שעות המבחן הגדולות והאמיתיות- הן בשדה הקרב.
    נחת רוח וכאב גדול ילוו אתכם
    ואת כל עם ישראל

  43. דוד צאלח (סטלה) (בת ים)

    שלום שמי דוד צאלח אחד הפצועים
    את ידידיה גפן ז"ל הכרתי בטירונות הכרתי חובש לוחם ואח וכמו אחים תמיד שיגעתי אותו, עשיתי חיקוים של ידידיה וידידיה היה תמיד מתעצבן אבל הכול היה בצחוק, תמיד שיגענו אחד את השני במיוחד בתקופה של לבנון, אני זוכר שלידידיה היה מנהג כזה לאכול תמיד גזר
    הוא תמיד היה מכרסם אותו,אז שאלתי אותו ידידיה איך אתה אוכל את הגזר אז הוא היה אומר לי אני אוכל אותו מסביב ומשאיר את המקל המתוק שיש באמצע ,אפשר להגיד שזה אחד הזיכרונות
    המתוקים שנשארו לי מידידה כך שכול פעם שאני אוכל גזר אני מחקה את ידידיה (:
    ידידיה תנוח על משכבך בשלום אחי אוהב אותך דוד צאלח

  44. יואב כהן (ראשון לציון)

    שלום קוראים לי יואב
    את ידידיה היכרתי מהטירונות ולאחר מכן שרתנו יחד במוצב כרכום, חוץ מהאירוע אני לא אשכח שבאחד הימים הראשונים שלנו ישנתי באחת העמדות וידידיה שמר בעמדה ממש מעל הראש שלי, מדובר בשעת לילה מאוחרת והחלו נפילות של מרגמות במוצב לידינו וידידיה ששמע את הנפילות העיר אותי ואמר שיש נפילות, אז אמרתי לו ידידיה זה בסדר זה לא אצלינו אבל הוא התעקש שאני אשאר איתו ער עוד קצת כדי להרגיש יותר בטוח.
    בסופו של דבר עם הזמן כולנו התרגלנו איכשהו לרעש הנוראי והשריקות המפחידות של המרגמות.
    לעולם לא אשכח את היום נורא הזה, היום האחרון שבו דיברתי עם ידידיה, היום שבו היתה הפעם האחרונה שהחלפתי אותו בשמירה לפני שהוא יצא לשרשרת.
    הוא העביר לי חפיפה על העמדה, קצת דיברנו על השרשרת כעניין שבשגרה ולאחר מכן הוא ירד חזרה למוצב ואמר לי "יאללה ביי" ועניתי לו חזרה אותו דבר ואז בצחוק הוא המשיך לומר "ביי" כשאני חוזר אחריו והוא חוזר אחרי שוב, זו בעצם היתה הפרידה האחרונה שלי ממנו.
    אחרי שהם יצאו לשרשרת והופעל עליהם המטען, יצאתי לנגמחון (באותו זמן הייתי על תקן כוננות נהג נגמחון) בנסיון להגיע אליהם ולחלץ אותם אבל לצערי הרב אי אפשר היה לחלץ את ידידיה בחיים ולבסוף חולצו משם כל החיילים באומץ לב והובאו לנגמחון ואני נסעתי עם הנגמחון חזרה לארץ ורק שם הבנתי בעצם את גודל האסון ושידידיה לא יחזור יותר.
    יהי זכרו ברוך

  45. תומר גולן

    משפחת גפן היקרה
    להפגש יצא לנו רק בחטף, אני הייתי מדריכו ומפקדו האישי של ידידיה בקורס חובשים.
    פרק זמן קצר אך מספיק להבין כמה האיש יקר ואהוב. לא הפתיע אותי לקרוא איך תפקד וטיפל בחבריו תחת אש באומץ ומסירות.
    ידידיה הוא הקרבה הכי אישית ונוגעת לי ביום נורא זה.
    היו חזקים
    תומר

  46. אור וזהר (ירושלים)

    למשפחת גפן שלום!
    אנחנו אור וזהר מבית הספר לאומנויות בירושלים, קראנו את האתר של ידידיה ונורא נגע לנו ללב כל הסיפור. ידידיה נשמע אדם טוב לב, שרוצה לגרום אושר לאנשים, לכן אנחנו חושבות שלא היה רוצה לראות אותכם סובלים.
    קראנו את כל הסיפורים והשירים שהקרובים והחברים כתבו לו, והתחברנו מאוד לצער שלכם.צריך להתגאות בידידיה, על כל מעשיו ועל הרצון שלו לעזור… אנחנו חושבות שהוא היה בנאדם אמיץ והלוואי שכולם היו כמוהו!..
    שלא תדעו עוד צער, אור אלבז וזהר שפירא!

  47. שמיר (ת"א)

    לאתר הגעתי באופן אקראי וככל שקראתי יותר על ידידיה כך הבנתי איזה אדם מיוחד הוא היה וכמה גדול וכואב האובדן עליו.
    רציתי להודות על ההזדמנות והזכות להכיר אותו ואפילו במעט.

    שמיר.

  48. lior (פרדסיה)

    במקרה נקלעתי לאתר סיקרן אותי האדם מאחורי החובש.
    מאוד הזדהתי עם יומנו האישי ובכלל אני חושב שהיה אדם משכמו ומעלה.
    צרב בי דברי אימו על ילד שגידלה ולא ישוב על חברים שממשיכים בחייהם והוא?מה איתו?

    אני רוצה להודות לכם על האפשרות ההצצה הנדירה לאדם שלא הכרתי וחבל שכך

    ליאור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.