בל' שבט תש"ס (ה-6 בפברואר 2000) יצא ממוצב כרכום שבלבנון כח של תשעה לוחמים לביצוע "שרשרת"- סריקה סביב המוצב לגילוי מטענים, ידידיה היה חובש הכח.
במהלך הסיור התפוצץ מטען בקרבת הכח ופצע ארבעה מהחיילים, בהם מפקד הכח.
תוך כדי טיפול בפצועים ופינויים, החלה הפגזה כבדה על הכח, במהלך ההפגזה נפצעו 7 לוחמים, חלקם קשה מאוד. למרות ההפגזה הכבדה המשיך ידידיה לעבור מפצוע לפצוע ולטפל בהם, תוך כדי הטיפול הוא נפגע מרסיס בראשו ונהרג.

יהודה, מפקד הפלוגה: "זה היה ביום ראשון בשעת צהריים, לפתע נשמע קול נפץ חזק ומיד הבנו שהכוח בכרכום עלה על מטען. תחילה הפציעות בכוח לא היו רציניות והוחלט שהכוח יחלץ בכוחות עצמו. ידידיה שהיה החובש בכוח עבר בין הפצועים והגיש עזרה לכל אחד מהם. תוך זמן קצר החלו ליפול פצצות מרגמה 82 מ"מ על הכוח. כמעט כל הכוח נפגע- שבעה במספר למעט שניים: לוחם וידידיה אשר חילצו את הכוח. באותם הדקות ידעתי כי ידידיה בכוח וסמכתי עליו כי יעניק טיפול רפואי לפצועים עד אשר נפנה אותם. ידידיה תחת האש הכבדה אשר לא אפשרה להרים את הראש מהקרקע, דילג בין הפצועים, טיפל בהם, חילץ אותם לאחור לרכב אשר בא לאסוף אותם וחזר חזרה לחלץ את האחרונים. כל זה הוא עשה לבדו תחת האש כבדה. כשחזר ידידיה לחלץ את אחרוני הפצועים נפגע מרסיס בראשו. כוח החילוץ פינה את הפצועים שמיד הועברו לבתי החולים. הפציעות היו קשות, הטיפול הרפואי הראשוני הוא זה אשר קבע את גורלם לחיים וגם זה יאמר לזכות ידידיה."

אבי: "הלכנו בטור… המטען התפוצץ, המזל היה שהוא היה נורא רחוק, אסף, הגשש, דוד ואני נפצענו. אחרי שמטען מתפוצץ כולם צריכים להשאר במקום ולא לזוז עד שמקבלים הוראה. כשקיבלנו אישור לזוז דוד היה הכי קרוב לידידיה ולדני ולכן קיבל מידידיה את הטיפול ראשון, הפציעה לא הייתה רצינית וידידיה ניסה בעיקר להרגיע אותו…

רועי: "אחרי שהמטען התפוצץ, לפני שקיבלנו אישור לזוז, ידידיה התחיל לתחקר אחד אחד בצעקות מרחוק מה קרה לו, וכשיכולנו להגיע כל אחד לזה שלידו, ידידיה תפעל אותנו מרחוק, פעם ראשונה שחבשתי מישהו באמת וידידיה התנהג כאילו עוד תרגיל או משהו…. "

אבי: " חטפתי רסיסים בכל הגוף, אבל בעיקר ברגליים, כולם נלחצו מהדם והתחילו לזרוק לי תחבושות אישיות, ידידיה הגיע אלי… ובתכונה שהספקתי להכיר אצלו- הישירות, החדות, של לעשות את הדברים בצורה הכי טובה שיש, בלי יותר מדי רגשנות ועם זאת מתוך אכפתיות ודאגה. הוא שם לי את היד על הרגל ודיבר איתי… במן שקט נפשי, שלווה כזאת גם בתוך כל המהומה שאנשים ככה… אסף צועק והגשש בצד השני גם צועק ומה עושים ומה יהיה ובקשר כולם לחוצים, יש לך מן משהו שמקרין שקט ורוגע ושיהיה בסדר. ידידיה עבר לטפל באסף ואצלו הוא התעכב יותר כי אסף נפצע יותר קשה.."

אסף: " ידידיה הגיע אלי עם דני וטיפל בי ממש במסירות נפש, בתכונה של אבא שבא לטפל בילדים, של רופא שיודע מה הוא הולך לעשות, הוא טיפל בי ממש במקצועיות ולא היסס וידע מה להגיד והרגיע אותי ואמר לי: "אסף, אל תדאג, הכל יהיה בסדר", בצורה ממש מרגיעה ושלווה, למרות שהיינו, אפשר להגיד, בתופת. וזה הרגע האחרון שאני זוכר ממנו, שהוא אמר "אסף הכל יהיה בסדר"."

מורן: "ממש אחרי שנפצע המפקד שהוביל את הכח, הוא ישר תפס פיקוד, השתלט על כל מה שקרה שם, הוא אמר לי "אתה תחפה לשם, אל תדאג, תסתכל רק לכיוון של החיפוי, אל תסתכל על מה שאני עושה", הוא ניגש לאבי שנפצע ואמר לו "תרגע, אל תדאג זה שום דבר, יעבור לך צ'יק-צ'אק, אין לך מה להלחץ", ואז הוא התקדם לטפל בפצועים ואז התחילו ליפול הפצמ"רים."

אבי: "אחרי שקבלנו את האישור ללכת, ידידיה הרים את אסף ביחד עם דני והם עזרו לו להתקדם, תוך כדי, ידידיה עבר לטפל גם בדיד (הגשש) והמשיך לשאול מרחוק מה קורה עם שאר הפצועים. התחלנו להתקדם בצעדים מאוד איטיים, עד שהתחילו ליפול פצמ"רים, בהתחלה מרחוק ואז התקרב והחברה' התחילו להפגע אחד אחד…."

רועי: " אני חושב שידידיה נהרג מאותו פצמ"ר שאני נפצעתי, הרגשתי כאילו נכנסתי בקיר מאוד מהר, כשקמתי וראיתי את הרגליים, ראיתי מצד ימין שלי, הוא שכב עם הפנים לכיוון האדמה, על הבטן, לא יודע למה- הייתי בטוח שהוא בוכה, ניסיתי לקרא לו ואז ראיתי את קצת דם על הפנים שלו והבנתי…"

מוני, מג"ד "רותם", אמר בהספדו לידידיה: "הרופא הגדודי יאיר אמר לי שכנראה הצלת את חייהם של חבריך לפלוגה."

על תפקודו במהלך הקרב קיבל ידידיה לאחר נפילתו תעודת הוקרה מקצין הרפואה הראשי ואת צל"ש אלוף פיקוד הדרום.