ב"ה
כל האדם
עצב שמחה ייאוש ותקווה
זה האדם, זהו כל האדם.
יגון ואושר צחוק ודימעה
זה האדם, זהו כל האדם.
התעלות החושים,שקיעה בדכדוך
זה האדם, זהו כל האדם.
רחמנות ואכזריות, פגיעה ועזרה
זה האדם, זהו כל האדם.
ולבסוף ערמת בטון, מונחת
על גבי מצבה.
זה האדם, זהו כל האדם.
אני זוכר
אני זוכר את החיוך התמידי, הוא אף פעם
לא ירד מפניך.
אני זוכר אותך מייעץ לי בשעות משבר.
אני זוכר אותך מטפל בי כשהייתי חולה.
אני זוכר אותך – את האישיות המיוחדת שלך.
אני זוכר את טוב לבך- בכל פעם שביקשנו עזרה.
אני זוכר את אותו חוש הומור, שהיה ייחודי רק לך.
אני זוכר את כל אותם הרגעים, משמחים ועצובים.
מייאשים ועם תקווה, עם כעס ובלבול, אהבה ושמחה.
אני זוכר את הרגע שהודיעו לי, כשעליתם על מטען.
אני זוכר אחר כך כשנפלו הפגזים.
אני זוכר את הצער והחלל העמוק שנשאר בי מאז.
אני זוכר, וגם מבטיח
שלעולם לא אשכח.