ידידיה גפן
זה היה ביום קיץ בשעות הצהרים במדרשה של יחידת ההסברה הר גילה בו בפעם הראשונה פגשתי את ידידיה.
תשעת החיילים החדשים שהגיעו לפלוגה המתינו ליד אחת הכיתות כדי לעבור ראיון איתי לפני הכניסה לפלוגה.
כמובן חיילים באופן טבעי תמיד עייפים ובמיוחד בשעת הצהריים ביום קיץ.
אין כמו להזרק על הרצפה כשהתיק משמש ככרית ולהירדם עד אשר המפקדים יחשבו בשבילנו ויגידו לנו מה לעשות, יש הרואים בשינה הזאת כהזדמנות חד פעמית להשלים את פערי השינה אולי מאוחר יותר לא יאפשרו לנו לישון.
במרכז מערום התיקים והחיילים הישנים ישב חייל עם ספר ביד וקרא.
חייל אשר היה מעל כולם וניצל את הזמן הפנוי להרחיב אופקים וביחד עם זה היה עם כולם ואף לקח על עצמו את הפיקוד ומיד אמר לי:"החברה עייפים אני אדאג להעיר אחד אחד לראיון". כששאלתי אותו למה הוא לא כמו כולם לא ישן, ענה לי בצניעות "אני מעדיף לקרוא ספר".
באותם הימים סיימה הפלוגה את פרק האימון ולאחר שבועיים של אימון לקראת התעסוקה המבצעית עלינו לתעסוקה מבצעית על גבול בלבנון בגזרת זרעית. מחלקת החבלה בה שירת ידידיה החזיקה את המוצב הקדמי בגדוד, מוצב כרכום. בגלל הריחוק היחסי בא באופן קבוע החובש הפלוגתי וידידיה מונה למחליפו בכל פעם שזה היה יוצא מהמוצב. ידידיה היה חייל למופת. שקט מאוד תמיד עזר לחברים, אחראי מאוד, לא היה חייל אחד ואף לא מפקד שפעם העיר לו על שביצע דבר לא נכון לבצע ויותר מזה לא היה חייל אשר לא שמעת ממנו "איזה ידידיה זה, פשוט תותח". בשבוע שלפני האירוע היה ידידיה בבית. כחלק מנוהל היציאה הביתה היו עוברים חיילי מוצב כרכום בפלוגה שישבה בזרעית. ידידיה כרגיל לקח על עצמו אחריות ודאג שכל ציוד הלחימה שלו ושל חבריו יאופסנו עד שהם יחזרו מהבית ולאחר שסיימו את ההתארגנות בצניעות ובשקט בא ועידכן את הרס"פ. מאוחר יותר בואתו היום שאלתי את הרס"פ אם החיילים של כרכום כבר יצאו והאם איפסנו את הציוד שלהם כמו שצריך אז ענה לי הרס"פ "יצאו, את הציוד ידידיה כבר סידר הכל כמו שצריך". באותו היום רצינו לעשות שיחה עם ידידיה ולאמר לו עד כמה מפקדי הפלוגה מעריכים אותו אך כיוון שהיציאה הביתה זה דבר חשוב לא רציתי לעכב אותו דחיתי זאת לכשיחזור מהבית.
בחזרה מהבית לקחתי את כל חיילי כרכום לבצע בוחן ריצה כמובן שמיד נשמעו קולות מירמור "למה אנחנו עולים עכשיו, למה מריצים אותנו לפני" רק חייל אחד בשקט, בשקט, כהרגלו ידע לראות את הדברים מלמעלה להבין את החשיבות של הכש"ג בלחימה ולקחת את הדברים בפרופורציה ואמר לחברה "קדימה זה מה שצריך לעשות, בוא נגמור עם זה, זה לא כל כך קשה" זה היה כמובן ידידיה.
לאחר הריצה נקראתי למג"ד ובינתיים החיילים עלו למוצב ושוב לא הספקתי להעביר לידידיה עד כמה אנו מפקדי הפלוגה מעריכים אותו.
זה היה ביום ראשון שעת צהריים לפתע נשמע קול נפץ חזק ומיד הבנו שהכוח בכרכרום עלה על מטען. תחילה הפציעות בכוח לא היו רציניות והוחלט שהכוח יחלץ בכוחות עצמו.ידידיה כשהיה החובש בכוח עבר בין הפצועים והגיש עזרה לכל אחד מהם.
תוך זמן קצר החלו ליפול פצצות מרגמה 82 מ"מ על הכוח. כמעט כל הכוח נפגע שבעה במספר למעט שניים:לוחם וידידיה אשר חילצו את הכוח. באותם הדקות ידעתי כי ידידיה בכוח וסמכתי עליו כי יעניק טיפול רפואי לפצועים עד אשר נפנה אותם.
ידידיה תחת האש הכבדה אשר לא איפשרה להרים את הראש מהקרקע, דילג בין הפצועים, טיפל בהם, חילץ אותם לאחור לרכב אשר בא לאסוף אותם וחזר חזרה חילץ את האחרונים. כל זה הוא עשה לבדו תחת האש כבדה. כשחזר ידידיה לחלץ את אחרוני הפצועים נפגע מרסיס בראשו. כוח החילוץ פינה את הפצועים ומיד הועברו לבתי החולים. הפציעות היו קשות בטיפול הרפואי הראשוני הוא זה אשר קבע את גורלם לחיים וגם זה יאמר לזכות ידידיה.
בפעם הבאה שראיתי את ידידיה זה היה מעל האלונקה בפינה כאשר הייתי צריך לזהות אותו בתור מפקדו. שם כבר לא יכולתי לומר לו עד כמה אנו מפקדי הפלוגה מעריכים אותו.
ידידיה , כל חיי אני ארגיש איך לא הספקתי לומר לך עד כמה אני מעריך אותך. בהחלה גם מאוד כעסתי למה אין צדק בעולם ואיך זה שאתה, שהיית חייל ובעיקר אדם שכולנו הערצנו שאף פעם לא הזיק לאיש ותמיד עזר לכל, איך זה שאתה לא איתנו יותר.
ידידיה, אני מעריך אותך מאוד על מה שאתה, עם הצניעות, האחריות, המסירות והמתן לזולת. יש אשר שומעים את השיר בלדה לחובש וחושבים כי זה רק אגדה, אני יודע שאתה עשית את הדבר האמיתי, נתת את חייך למען חבריך.
ידידיה, לעיתים אני מתנחם בזה שאולי טוב לך שם למעלה בין המלאכים הוא המקום הראוי יותר למלאך כמוך,
מעריך אותך מאוד ולא שוכח אותך לרגע, מודה על כל רגע בו היה לי הזכות לפקד על אדם כמוך ומצטער בכל רגע על שאין אני יכול לדבר איתך היום.
מעריך ומעריץ
רס"ן יהודה כהן
מ"פ