כבר שנה

ב"ה

כבר שנה שהלכת מאתנו, ידידיה

והימים נעשים כל יום יותר קשים

הרבה אצלנו בפנים השתנה

הגיע זמן לחלוק אתך כמה הרהורים

גם חוקי הטבע כבר לא מה שהיו,

היית מאמין !

ל "אין" פתאום נפח ומסה

ואיכויות שונות לזמנים

חור פעור המרכז אליו את כל האנרגיה

לילות שלא נגמרים

האם לזה "תורת היחסיות הפרטית" נקרא?

ואולי אלו "החורים השחורים"?

בי"ד כל חודש אני מביטה השמיימה

מחפשת את החלק החסר, שצריך להשלים

אך הירח נשאר סימפוניה בלתי גמורה

וסימני שאלה עומדים בלתי פתורים

בי"ד בחשוון השנה התפללתי לגשם ולעננים

אך השמים בשלהם, בהירים וזרועי כוכבים

האם רק נראה לי או שהחלק החסר גדול הפעם פי שניים?

אז איך חוגגים יום הולדת לילד ששוב בן עשרים?

ה"חברה" קופצים מפעם לפעם

ממעגלים שונים מגיעים

משתחררים, מתכננים, מתחתנים גם

רק אצלך לעד קפאו(נקטעו) העניינים

בסניף, חדר זיכרון חנכו

טקס מרשים, הרבה אנשים

ובחיוככם שקפאו

אתם על המרקע חולפים

על רקע התמונות, מנסרת המנגינה

"את הגשם תן רק בעתו ובאביב פזר לנו פרחים"

נדבקת המנגינה, אינה מרפה

אך הגשם בטרם עת, נקטפו כבר הפרחים.

אצלנו איך שהוא, החיים ממשיכים

חגי התגייס ,אורית בודקת חוזק של חומרים מול קלעים

רחל בגיטרה שלך פורטת ומפסלת פסלים

ונעמה מציירת עכשיו בצבעי מים

נופים רכים, צבעים מתערבבים

מבעד לדמעות, השמים בוכים

הר הרצל, שקט ורוגע

מהמולת מרחישת אוזניים

לעבור פתאום לדממה!

האם נאה להשאיר ככה צעירים,

עזובים וללא מוזיקה?

תמיד חלמת על גינה ופרחים

אך אם פרחים, למה מתחת לאדמה?

ממול נוף ירושלמי מדהים

העיר פרושה כאן לרגליך

גוש ד', חלקה 9, על המדרון

יציאת לבנון בחיפזון הייתה כיציאת מצרים

ובכל זאת השורות התמלאו פה בדיירים,

בקרוב ייסגר פה המועדון

הנה כבר שנה שהלכת, ידידיה

קולך נדם אך בבית מול הדלת מאיר אתה לנו כל יום פנים

ובתמורה אין לנו אליך מתנה,

לא ספרים ולא דיסקים,

רק על המצבה הקרה, חופן של אבנים

מתגעגעת ועדיין לא מבינה,

אמא