ידידיה
אני כל כך רחוק מהארץ עכשיו, הכל כל כך שונה פה, אנשים, נופים, שפה, הכל שונה וכבר לא אותו דבר, אבל יש דברים שלא משתנים,אני בפרו,וערב יום הזיכרון התחיל מזמן, יום הזיכרון לך,ולעוד כמה אלפים.ואחד יחיד ומיוחד, קרוב לליבי… מעניין אם אסף ורועי מגיעים לבקר אותך מחר, ואם כן..אז למה אני לא…אני יודע שאני כן…אבל עדיין קשה.. כל כך רחוק ממשהו כל כך קרוב… היום בדיוק לפני שנה עמדתי בפעם הראשונה מול קברך ראיתי את שמך על האבן…לא מאמין, לא מעכל…
ידידיה,אתה לא פה יותר.. אלוקים לקח אותך,וזה אולי קצת קשה לומר… כי היית טוב… כי כבר לא היית צריך להוכיח כלום, הטוב הנצחי שמור לך כי הטוב המושלם התגלה בך…. ולא באף אחד אחר חוץ ממך באותם רגעים בהם מסרת את חייך בשבילנו, ואנחנו פה,בעולם המטורף שרץ לשום מקום ללא שום כוון והבנה,מנסים להבין את אשר עשית, לעכל את הגבורה שלך, להידמות לך…
אני רואה אותך מביט עלי מהתמונה,עם חצי חיוך,ולמעלה מצד ימין…יש מדבקה.. "ובאמונה"
הכל כך קשה שהיית חדורה בך…ואולי נזכה שגם בנו…וביום הזה אני מבקש ממך… שטובך יקרין על כולנו… עם ישראל, הארץ שעליה נפלת,המשפחה שלך…שאנחנו, האנשים שבחייך שילמת להגן עליהם… הם חלק ממנה