הזמן שאינו נשכח.
הזמן חולף לו ואתה מגחך לך.
עבר זמן מאז נפילתך בקרב ההוא, זמן שקשה להגדיר אם קצר או ארוך הוא,
זמן בו התחלפו להן ממשלות,
זמן אשר כל חבריך כבר השתחחרו מצה"ל, זמן בו גם אתה היית אמור להיות פה בבית, אך העדפת להשאר מאחור, מסרב להתקדם הלאה, מסרב בגלל כובד האחריות שקיבלת על עצמך באותו היום, בו לא שבת מן הקרב ההוא.
פנים שהתבגרו מסביב, ופניך נשארו צעירות לעד,
חלומות שמתגשמים ואתה עדיין נשארת עם שלך,
ככל שעובר הזמן, החושים שפעם חשו אותך נדמו מלחוש אותך, ומה שהתחזק אלו הזכרונות שרק מפנימים ומפנימים עוד ועוד, מנסים להשלים עם האבדן הרב אך לשווא, מסרבים לשכוח,
כמו זכרון ילדות שלעולם לא ישכח, כזה הוא אתה, זכרון חזק שמחייב את כולנו להתאחד, אפילו רק ביום אחד ולולא אתה זה לא היה קורה.
מנסה להאחז בכל מה שהכרת, בכל מה שסבב אותך, רק כדי לזכור אותך. מנסה להזכר במחשבותיך, להגשים את חלומותיך אשר נדמו, המנסים להתעורר לחיים.
הלכת לך מבלי להפרד, הלכת בעזבך הרבה בין החיים, משפחה אוהבת וחמה, חברים טובים ורבים אשר מתגעגעים.
הזמן אינו מרפא את הכאב אלא רק חורט אותו עמוק בלב.
את חלומותיך שלא תגשים נצטוונו אנו להגשים, לזכור אותך, את תווי פניך, את תכונותיך הנשגבות, את השיחות הארוכות, הטיולים וההערות. כל אלו ישארו עמוק בליבי, וסיפורים על דמותך וגבורתך יסופרו גם בדורות הבאים.
מתגעגע,
ניסים.